בחירת יחס הדחיסה W של טבעת ה- O הגומי צריכה להתחשב בתנאי השימוש, חותם סטטי או איטום דינאמי; ניתן לחלק אטם סטטי לחותם רדיאלי וחותם צירי; פער הדליפה של חותם רדיאלי (או חותם סטטי גלילי) הוא רדיאלי הפער, פער הדליפה של החותם הצירי (או חותם סטטי מישוריים) הוא הפער הצירי. חותמות ציריות מחולקות לשני מקרים של לחץ פנימי ולחץ חיצוני בהתאם אם מדיום הלחץ פועל על הקוטר הפנימי או הקוטר החיצוני של טבעת ה- O. הלחץ הפנימי מגביר את המתיחה, והלחץ החיצוני מוריד את המתיחה הראשונית של טבעת ה- O.
. בחותמות הסטטיות המוזכרות לעיל, כיוון הפעולה של מדיום האיטום על טבעת ה- O שונה, כך שגם תכנון הלחץ לפני כן שונה. עבור חותמות דינאמיות, יש צורך להבחין בין אטמי תנועה הדדיים וחותמות תנועה סיבוביות.
1. איטום סטטי: מכשיר האיטום הסטטי הגלילי זהה למכשיר האיטום ההדדי, בדרך כלל W=1 0% - 1 5%; מכשיר האיטום הסטטי המטוס W=1 5% -30%.
2. עבור החותם הדינאמי ניתן לחלק אותו לשלושה מקרים; תנועה הדדית בדרך כלל גוזלת W= 10% ~ 15%. חותמות תנועה סיבובית חייבים לקחת בחשבון את אפקט החימום של ג'ול בבחירת יחס הדחיסה. באופן כללי, הקוטר הפנימי של טבעת ה- O לתנועה סיבובית הוא 3% -5% גדול יותר מקוטר הפיר, ויחס הדחיסה בקוטר החיצוני W= 3% -8%. על מנת להפחית את התנגדות החיכוך, טבעות O המשמשות לתנועה בחיכוך נמוך בוחרות בדרך כלל שיעור דחיסה קטן יותר, כלומר W= 5% -8%. בנוסף, יש לקחת בחשבון גם את הרחבת חומר הגומי הנגרם על ידי המדיום והטמפרטורה. בדרך כלל מחוץ לעיוות הדחיסה הנתון, שיעור ההתרחבות המרבי המותר הוא 15%. חריגה מטווח זה מצביעה על כך שבחירת החומרים אינה מתאימה. במקום זאת יש להשתמש בטבעת O של חומרים אחרים, או לתקן את קצב עיוות הדחיסה הנתון.
לאחר החדרת טבעת ה- O של הגומי לחריץ האיטום, בדרך כלל יש לה מתיחות מסוימת. בדומה לקצב הדחיסה, לכמות המתיחות השפעה רבה על ביצועי האיטום וחיי השירות של טבעת ה- O. כמות המתיחות הגדולה לא רק תגרום לקושי בהתקנת טבעת ה- O, אלא גם תפחית את קצב הדחיסה כתוצאה מהשינוי בקוטר חתך הרוחב D0, וכתוצאה מכך נזילה.